דימום בתחילת היריון: מה זה אומר?

בכ־20% מההריונות יופיע דימום במהלך השליש הראשון. אם הוא קל בדרך כלל אין סיבה לדאגה, אבל יש מצבים שמצריכים ערנות והתייחסות מיוחדת. מה הסיבות לדימום ואיך מאבחנים אותן? התשובות במדריך

עודכן: 26.10.2020

בקיצור:

כ-15% מההריונות מסתיימים בשליש הראשון, ולכן נשים רבות מעדיפות לשמור את החדשות בסוד עד לשבוע ה־12 לפחות. זה לא רק נגד עין הרע.

דימום של השתרשות אופייני לשבועות המאוד מוקדמים בהיריון (6-4). לרוב מדובר בהפרשה חומה־אדמדמה ולא בדימום אמיתי. דימום זה תקין ואינו מדאיג.

לתהליך של הפלה אופייני דימום וגינלי שמלווה בכאבי בטן תחתונה (כמו כאבי מחזור), פליטת "גושי" רקמה ולעתים תחושה של חולשה.

כ־15% מההריונות מסתיימים במהלך השליש הראשון, וזוהי הסיבה שנשים רבות מעדיפות לשמור את החדשות על מה שמתפתח בבטן בסוד עד לשבוע ה־12 לפחות. זה לא רק נגד עין הרע: ככל שההיריון מבוסס יותר ומתקדם יותר בשבועות (גם בתוך השליש הראשון) - כך הסיכון להפלה יורד.

הפרשות חומות: האם זאת השתרשות?

דימום בתחילת היריון מתרחש בכ־20% מהמקרים ובדרך־כלל אין סיבה לדאגה, במיוחד אם הוא קל. דימום קל יכול להתרחש בגלל שחיקה של הרקמה הרגישה באזור צוואר הרחם (למשל לאחר בדיקה גינקולוגית) או כתוצאה מתהליך של השתרשות העובר ברחם. דימומים כאלה נחשבים לנורמליים ובלתי מזיקים ורוב ההריונות הללו ממשיכים כתקנם. דימומים אחרים עלולים להיות סימן לבעיה חמורה יותר.

צבע ההפרשות לרוב יהיה חום וזה סימן שמצביע על דימום ישן.

יש המסווגים את הדימום לפי מיקומו - מהנרתיק, מצוואר הרחם, מהרחם - ויש הקובעים את אופי הדימום לפי הגורם לו - הפלה, השרשה, היריון חוץ רחמי, היריון מולארי ונגע בצוואר הרחם.

איך מבררים מהי הסיבה לדימום?

במצב של דימום בהיריון יש לפנות לרופא המטפל.

הערכת דימום בשליש הראשון להיריון צריכה להתחיל בהיסטוריה הרפואית. המטופלת תישאל שאלות קפדניות לגבי גיל ההיריון, סדירות הווסת ותשובת אולטרסאונד קודם (אם קיימת), היסטוריה של מחלות רקע, הרגלים (עישון, סמים, אלכוהול), תרופות, ניתוחי עבר, רגישויות, הפרעות קרישה וכדומה.

בהמשך מקובל לקיים בירור קפדני של אופי הדימום ושל הכמות שלו והאם הוא הופיע ספונטנית או לאחר קיום יחסי מין (מה שיותר מכוון לנגע בצוואר הרחם). צריך לברר האם יש תלונות נוספות - כמו סחרחורות, כאבי בטן וחולשה - שיכולות לכוון למצבים מסוימים שדורשים בירור קפדני (למשל, היריון מחוץ לרחם).

לאחר מכן עושים בדיקה גופנית קפדנית. הבדיקה כוללת סימנים חיוניים (לחץ דם, דופק, חום), בדיקת בטן (רגישות בבטן, סימני גירוי צפקי) ובדיקה גינקולוגית להערכת תקינות ההיריון וכמות הדימום.

בדיקת אולטרסאונד חיונית כדי לבחון את תקינות ההיריון, והאם יש או אין שק הריוני וקוטב עוברי עם דופק. בשבועות 6-5 להיריון אפשר לראות שק הריוני תוךֽ־רחמי, ובשבוע 7 ניתן בדרך־כלל גם לראות דופק עוברי.

הטבלה הבאה מסכמת את הסיכון להפלה לפי הממצאים שנראים באולטרסאונד:

• שק הריוני - 12%.

• שק חלמון - 8% .

• קוטב עוברי של 5 מילימטר - 7%.

• קוטב עוברי של 10-6 מילימטר - 3%.

• קוטב עוברי של מעל 10 מילימטר - פחות מ-1%.

הסיבות לדימום בשליש הראשון להיריון

• השתרשות

דימום של השתרשות אופייני לשבועות המאוד מוקדמים של ההיריון (6-4). לרוב מדובר בהפרשה חומה־אדמדמה ולא בדימום אמיתי. זהו דימום תקין ולא מדאיג.

• דימום מצוואר הרחם

בזמן היריון רקמת צוואר הרחם הופכת לרגישה יותר בגלל השינויים ההורמונליים, ולכן תיתכן שחיקה באזור. הדבר שכיח אחרי בדיקה גינקולוגית או עקב זיהום בצוואר הרחם. אפשר לראות את הממצאים בבדיקת רופא נשים במפסק (ספקולום) ולעתים ניתן לשלוח (גם בהיריון) משטח מצוואר הרחם.

• הפלה

רוב ההפלות מתרחשות עד השבוע ה־12. לתהליך של הפלה אופייני דימום וגינלי שמלווה בכאבי בטן תחתונה (כמו כאבי מחזור), פליטת "גושי" רקמה ולעתים תחושת חולשה. הסיבות העיקריות לכך הן התפתחות לקויה של ההיריון או בעיות כרומוזומליות. סיבות אחרות כוללות קרישיות יתר (טרומבופיליה), גורמים הורמונליים, בעיות מבניות, גורמים זיהומיים וחשיפות סביביות למיניהן.

• הפלה מאיימת

מבחינת הרופאים, כל דימום בשליש הראשון הוא בבחינת "הפלה מאיימת" - זאת אומרת שיש סיכון להפלה ולכן דרוש המשך מעקב. הפלה מאיימת מתייחסת לדימום וגינלי, כאשר עדיין ניתן לזהות היריון תוך־רחמי באולטרסאונד וצוואר הרחם סגור. על מנת לענות על ההגדרה של הפלה מאיימת צריך להתקיים גם התנאי שלא אובחן מעבר של חלקי רקמה מהרחם.

• הפלה בלתי־נמנעת

מצב שבו כמעט בוודאות יסתיים ההיריון בהפלה. המצב מתרחש כאשר יש דימום בשילוב עם פתיחה כלשהי של צוואר הרחם, המלווה בכאבי בטן ובפליטת רקמה מחלל הרחם, גם אם ייתכן עדיין תיעוד של דופק עוברי.

6. היריון כימי

היריון כימי הוא היריון שנפל עוד לפני שניתן היה לאבחן שק היריון ברחם. במקרה זה היריון מאובחן בבדיקת הדם, אולם רמת הורמון ההיריון (BHCG) אינה עולה באופן תקין אלא נמצאת בירידה. במקרה של חשד להיריון כימי יש להמשיך לעקוב אחרי רמת הבטא, ולוודא שהיא מתאפסת. הריונות כימיים רבים מתרחשים ומגיעים לסיומם עוד לפני שהאישה מספיקה לגלות שהיא בהיריון.

7. היריון אקטופי (היריון חוץ־רחמי)

לעתים, לאחר שמתרחשת הפריה, הביצית המופרית לא מצליחה להשלים את דרכה מהחצוצרה אל הרחם, והיא נשארת בחצוצרה או בשחלה ומתחילה להתחלק ולהשתרש שם. המיקום השכיח ביותר להיריון חוץ־רחמי הוא בחצוצרה. בחלק מהמקרים משתרש ההיריון בחלל הבטן (היריון אקטופי־בטני). היריון כזה בדרך־כלל לא יתפתח בצורה תקינה, ועלול לסכן את האישה.

במקרה של היריון מחוץ לרחם יתקיימו תופעות היריון רגילות, ואף תיראה נוכחות של הורמון ההיריון (BHCG), אך העלייה שלו לא תהיה תקינה ותתרחש בקצב איטי מדי.

לרוב, היריון אקטופי מלווה בכאבי בטן חזקים ובדימום, בעיקר כאשר החצוצרה עברה התנקבות עקב ההיריון האקטופי. מצב אופייני הוא שתבחין ההיריון חיובי אבל האולטרסאונד לא מראה עובר בתוך הרחם, אלא מחוצה לו. בכל מקרה של כאבי בטן חזקים ביותר בתחילת ההיריון יש לפנות לרופא.

מדובר בתופעה שאיננה שכיחה- הסיכון הוא של 18 ל־1,000 הריונות, אבל הסיכון עולה מאוד עם טיפולי פוריות. אפשרויות הטיפול: מעקב בלבד, טיפול תרופתי וטיפול ניתוחי בהתאם לסימנים ולשבוע ההיריון בזמן האבחון.